הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה

ארמון שנברון היה ארמונם של קיסרי אוסטריה והיום הוא אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.

בסוף המאה ה-19 הארמון שימש את אחד הקיסרים האהודים על אוסטריה, פרנץ יוזף, שבילה את רוב חייו בארמון זה וגם מת בו, ואת אשתו אליזבת, או בשמה המוכר יותר – הנסיכה סיסי. את הארמון מקיפים גנים ירוקים. הגנים והארמון תוכננו על פי גני ורסאי בצרפת, אך אומרים שרק במעט לא הצליחו לעלות את תפארת ורסאי, בגלל מלחמות רבות ובעיות תקציביות שהקשו להשלים את העבודה במלוא הדרה.

לאחר הארמון ביקרנו בגן החיות המלכותי, שנקרא גם כן חיות שנברון או גן החיות של וינה. זהו גן החיות הוותיק ביותר שפועל עד היום ובו נמצאות חיות נדירות שהובאו מהאמזונס, דובי פנדה, פינגווינים וקואלות. את כל אלה תראו בתמונות הבאות.

ארמון שנברון נמצא מחוץ לעיר (היום העיר כבר הגיע עד אליו), ושימש בתחילת דרכו כמעון ציד קיסרי. כמו מרבית הארמונות המפורסמים באירופה, גם סביב שנברון יש לא מעט אגדות וסיפורים על הגלגולים שהוא עבר במשך מאות שנים. עוד במאה ה-16 עמדה כאן טירה קטנה. על פי הסיפור, הקיסר מתיאס מצא מעין נובע על יד הטירה, ומכאן מקור שמו של הארמון – "המעין היפה" (Schöner Brunnen).

מכיוון שהוזהרנו מתורים ארוכים, הגענו די מוקדם בבוקר ורחבת הארמון עדיין הייתה יחסית ריקה מתיירים:

אט אט המבקרים מתחילים להגיע:

בכניסה לארמון הייתה קבוצת אמנים צעירים שהעבירו את זמנם עד המופע שלהם, במשחקים עם הסוסים הרתומים לכרכרות:

הסתבר שזוהי קבוצה מרוסיה שבאה להופיע כאן:

הגנים המקיפים את הארמון משתרעים על פני שטח עצום שבו מפוזרות מדשאות, מזרקות, ספסלים, סוכות מעוטרות בצמחיה שונה ומעברים מרהיבים:

במשך כ-10 דקות הלכתי בקו ישר דרך הפארק כדי להגיע לסופו. ככל שהתרחקתי, כך פחות מטיילים נקרו בדרכי אך לא הצלחתי להגיע אל קצה הגנים:

לאורך הגן מצידו האחורי של הארמון עומדים פסלים שונים המציגים דמויות מן העבר. יש בסה"כ 32 דמויות – חלקן דמויות מהמיתולוגיה וחלקן מציגות ארועים היסטוריים:

שימו לב למרפסת באמצע הארמון שמובילות אליה מדרגות. עכשיו אנחנו נעלה לשם ונצפה ממנה אל הנוף הנפרס מחלקו האחורי של הארמון:

על הגבעה ברקע רואים את "גלורייט" – מבנה מפואר עם קשתות ופסלים של לוחמים ובעלי חיים. המבנה תוכנן כשער ניצחון, אבל בפועל שימש כמקום מנוחה לאורחי בית המלוכה. הדרך אל הגלורייט די ארוכה ומעייפת, מכיוון שהיא נמצאת על גבעה שצריך לעלות אליה ברגל. תחילה יש לעבור את רחבת החצר האחורית ולעצור ליד מזרקת נפטון בסופה (מכאן היא נראית קטנה, אבל עוד מעט תראו את הגודל האמיתי שלה). לאחר המזרקה מתחילה עליה בשביל שעובר לצד היער ולאורכו נמצאים ספסלים שאפשר לעצור בהם ולנוח:

בסוף הרחבה נמצאת מזרקת נפטון שמוקפת בבריכה גדולה:

ניתן לעלות אל מאחורי המזרקה ולראות מקרוב את הפסלים שמעטרים אותה:

אם נביט מכאן חזרה לכיוון הארמון שהגענו ממנו, זה ייראה כך:

לאחר עליה נוספת עם כמה הפסקות באמצע, מגיעים לראש הגבעה עליה עומדת גלורייט:

את המדרגות של המבנה מעטרים פסלים של לוחמים עם אריות לרגליהם:

מאחורי הגלורייט כבר מתחיל היער אליו יצאו לצוד הקיסרים. אפשר לשים לב שבכל מקום כאן יש בריכות:

מהגלורייט נגלה נוף יפה יפה של הארמון והעיר וינה:

אנו כבר לא חוזרים למטה באותה הדרך, אלא פונים לשביל צדדי, אל תוך היער שדרכו נגיע לגן החיות המלכותי:

גן החיות שנברון נחשב לגן החיות הוותיק ביותר שפועל כיום. לפני כ-10 שנים הוא חגג 250 שנה להיווסדו. גן החיות הוקם בשנת 1752 על ידי פרנץ הראשון, בעלה של מריה תרזה. בשנת 1906 בגן החיות הזה נולד הפיל הראשון, שנולד בגן חיות אי פעם. את בעלי החיים הבאים תפגשו כמעט בכל גן חיות:

כמעט מיד לאחר הכניסה לגן החיות פגש אותנו טווס לבן שהתהלך בשבילים והציג למטיילים את זנבו:

דב נמלים – הם אוכלים טרמיטים ונמלים ואפשר לראות אותם גם אצלנו בספארי:

התיישים החמודים האלה טיפסו על עצים ואכלו את העשב שהיה מפוזר שם:

בעשור האחרון, בגן החיות קרו כמה מקרים מצערים. ב-2002 יגואר תקף לעיני מבקרים את אחת עובדות המקום והרג אותה בזמן שהאכילה אותו. ב-2005 נמחץ למוות אחד המטפלים בגן על ידי פילה.

קרפדה אפריקאית שהתחפרה באדמה:

עוד נתון מעניין – מנהל גן החיות, הלמוט פכלאנר, מכהן גם כנשיא הקרן העולמית לשימור חיות הבר באוסטריה.

את בעלי החיים הבאים לא תפגשו בכל גן חיות.
גני חיות בודדים ברחבי העולם מחזיקים דובי פנדה. זהו בעל חיים שנמצא בסכנת הכחדה וקשה מאוד לגדל אותו בשבי:

עובדי גן החיות הביאו לדב הפנדה עלים ירוקים ודחפו לו אותם ממש לפרצוף כדי שיוכל.

דובי פנדה נורא עצלנים. הוא בקושי התרומם, אכל כמה עלים, כנראה התעייף נורא ונשכב שוב:

בעל החיים הבא הוא "עצלן דו אצבעי" שזז מאוד לאט ומכאן שמו. זו כנראה אמא שנושאת על בטנה את הגור שלה שכנראה עד כדי כך עצלן שלא בא לו לזוז בכלל והוא תפס טרמפ על אמא:

העצלנים לא זזים כשאין בכך צורך. ברגעי סכנה הם מתחילים לזוז קצת יותר "מהר" – במהירות של כ 4.5 מטר בדקה. הצבעים שלהם, הפרווה העבה והתנועות האיטיות עוזרות להם להסתתר ביערות הגשם, בהם הם חיים:

עוד בעל חיים נדיר שהגיע מאוסטרליה – הקואלה. הם ניזונים רק מעלים של עצי אקליפטוס, וישנים כ-18 שעות ביממה.

אנשים רבים אומרים "דב קואלה", אך זוהי טעות מכיוון שלקואלה אין כל קשר לדובים. קואלה שייכת למשפחת הקנגורואים. זהו יונק כיס, ונקבת קואלה נושאת את הגור שלה בכיס, כמו קנגורו:

ונסיים עם פינגווינים שמשתכשכים במים:

בפארק יצרו עבורם סביבה מיוחדת וסגורה שנקראת פולריום (מהמילה polar-קוטב), כדי שיוכלו להימצא בטמפרטורות נמוכות:

בפעם הבאה אראה לכם את הבית בו חי מרבית ימי חייו בוינה, אבי הפסיכואנליזה – זיגמונד פרויד, ואת מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית.